א.
רקע עובדתי
1. עתירה לפי סעיף 17(א) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "
חוק חופש המידע") כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: "
משרד הבריאות"), לדחות את התנגדות העותרת למסור דו"ח תברואתי שנערך על-ידי משרד הבריאות לידי המשיבה 2. ואלו הן העובדות הצריכות לעניין:
א. העותרת מפעילה מסעדה בשם "מפגש הסטייק" בדרך פתח תקווה 37 תל אביב (להלן: "
המסעדה").
ב. ביום 13.6.04 סעדה המשיבה 2 במסעדה עם בן-זוגה, וביום 17.6.04 הגישה למשרד הבריאות תלונה על הרעלת מזון, שכן לטענתה היא ובן-זוגה לקו בהרעלת מזון במסעדה של העותרת, וסבלו מכאבי בטן והקאות. המשיבה 2 אף נזקקה לאשפוז במשך שלושה ימים, בהיותה בהריון (נספחים א' ו- ב' לתגובת משרד הבריאות).
ג. בעקבות תלונתה של המשיבה 2, נערכה ביקורת תברואתית במסעדה ביום 17.6.04, שבה נמצאו ליקויים שונים במסעדה, ואלו תוקנו בהתאם לדרישות המחלקה לבריאות הסביבה (נספח א' הנ"ל, שהוא מכתב משרד הבריאות למשיבה 2). העתק הדו"ח התברואתי מיום 17.6.04 (להלן: "
הדו"ח התברואתי") נשלח לעותרת ביום 22.6.04.
העותרת מודה כי בביקורת נמצאו מספר ליקויים שתוקנו מיידית. אך לטענתה אין קשר בין ליקויים אלו לבין הרעלת המזון הנטענת על ידי המשיבה 2 ובן-זוגה. כמו כן היא טוענת כי מדובר בליקויים תברואתיים "שרובם היו מינוריים" ותוקנו מיד (תצהיר מנהלת המסעדה, ענת אהרון, סעיפים 4 ו- 13). עוד טוענת העותרת כי לא הובאה על ידי המשיבה 2 כל ראיה רפואית כלשהי בדבר מצבה הרפואי, או הקשר שבינו ובין האכילה במסעדה, וכי לא התקבלה תלונה נוספת מאיש מן הסועדים באותו מועד.
ד.
ביום 29.6.04 הודיע משרד הבריאות למשיבה 2 על תוצאות הבדיקה, שבעקבותיה בוצעה חקירה אפידמיולוגית, ולא נמצאו נפגעים נוספים. כן הודע לה כי הליקויים שנמצאו תוקנו (נספח א' הנ"ל לתגובת משרד הבריאות).
ה. ביום 18.7.04 פנתה ב"כ המשיבה 2 למשרד הבריאות וביקשה לקבל העתק מן הדו"ח התברואתי (נספח ב' לתגובת משרד הבריאות). משרד הבריאות פנה ביום 2.8.04 אל העותרת, לצורך קבלת תגובתה לבקשת המשיבה 2, וזאת על פי הוראת סעיף 13(א) לחוק חופש המידע, המכיר בזכות ההתנגדות של צד שלישי למסירת מידע שעלול לפגוע בו (המכתב צורף כנספח ג' לתגובת משרד הבריאות). העותרת דרשה לדעת מי ביקש לעיין בדו"ח, ולאחר שהסתבר לה כי מדובר במשיבה 2 היא הודיעה למשרד הבריאות על התנגדותה למסירת הדו"ח (נספח ו' לתגובה המקדמית).
במכתבה טוענת העותרת, כי אין כל ראיה התומכת בטענת המשיבה 2 כי יש קשר בין התופעות מהן סבלה לבין הסעודה אצל העותרת, וכי אין לסייע בידי משיבה 2 להגיש תביעה חסרת בסיס כנגד העותרת. עוד נטען במכתבה של העותרת, כי מסירת הדו"ח לידי המשיבה 2 עלולה לפגוע בשמה הטוב של העותרת, ואין כל סיבה למסור את הדו"ח לאחר שהליקויים תוקנו.
ו. בינתיים שלחה ב"כ המשיבה 2 לעותרת מכתב ביום 22.8.04, בו העלתה את טענותיה בגין הרעלת המזון בה לקתה במסעדה של העותרת, ואף דרשה פיצוי בסך 36,500 ש"ח בגין כאב וסבל, עגמת נפש וחרדה לשלום העובר שהיא נושאת ברחמה (נספח ב' לעתירה).
ז. לאחר שמשרד הבריאות שקל את טענות העותרת, ודן בהתנגדותה למסירת הדו"ח לידי המשיבה 2, הודיע המשרד לעותרת במכתבו מיום 18.11.04 כי דחה את התנגדותה (נספח ז' לתגובת משרד הבריאות). במכתב נאמר כי לדעת משרד הבריאות נימוקי העותרת אינם גוברים על זכות חופש המידע של המשיבה 2, כאשר מדובר במידע המופקד בידי המשרד לטובת הציבור, וכי העברת המידע לא תשפיע לרעה על מצבה של העותרת בכל הליך משפטי שיתקיים בעתיד בינה לבין המשיבה 2, שכן הדו"ח איננו קובע כל קשר סיבתי בין הליקויים שנמצאו בביקורת לבין התופעות מהן סבלה המשיבה 2.
ח. הואיל והעותרת הודיעה למשרד הבריאות ביום 15.12.04 על כוונתה לעתור כנגד ההחלטה, לא נמסר הדו"ח עד כה לידי המשיבה 2.
ט. בתצהירה של מנהלת המסעדה, הגב' אהרון, מועלה החשש כי אם ימסר הדו"ח לידי המשיבה 2 הוא יגיע לידיעת אמצעי התקשורת, דבר שיפגע במוניטין שבנתה העותרת במשך 40 שנה ועלול למוטט אותה.
2. משרד הבריאות הגיש תגובה מקדמית לקראת הדיון המוקדם שנקבע בעתירה, ואילו המשיבה 2 הגישה תגובה לבקשת העותרת להאריך את המועד להגיש את העתירה (המועד הוארך, ולמעשה לא היה צורך בהארכה).
בדיון המקדמי שהתקיים ביום 16.2.05, הסכימה העותרת למחוק את העתירה בתנאי שהמשיבה 2 תתחייב שלא להוציא את הדו"ח לעיתונות. אך המשיבה 2 סרבה להתחייב לכך, אם כי הודיעה שהיא לא מתכוונת לפרסם את הדו"ח. הצדדים הסכימו כי בית המשפט ידון בעתירה לגופה במסגרת הדיון המקדמי, על סמך העתירה והתגובות שהוגשו, ויתן פסק דין אם לא תושג פשרה בין הצדדים. ביום 3.3.05 הודיע ב"כ העותרת לבית המשפט כי לא הושגה פשרה בין הצדדים, וביקש ליתן פסק דין בעתירה.
ב.
המסגרת המשפטית
3. סעיף 1 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 קובע לאמור:
"לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה".
סעיף 1 לחוק הוא נקודת המוצא לדיון בסוגית חופש המידע: בהעדר נימוקים של ממש לשלילת חופש המידע, ובמידה שלא חל אחד הסייגים לחובת גילוי המידע שפורטו בחוק, חייבת הרשות למסור לאזרח מידע בעל אופי ציבורי (ראה: ע"א 6576/01
החברה לייזום מיסודה של סי. פי. אם בע"מ נ' לירן, פד"י נ"ו(5) 817, בעמ' 821-822). כב' השופט א. מצא מצטט מן הדברים שנאמרו בספרו של ז. סגל, "
הזכות לדעת באור חוק חופש המידע" (תש"ס-2000), בעמ' 5 ו- 11, לפיהם תכלית החוק היתה להנהיג בישראל את "מהפכת השקיפות" באשר לפעולת הרשויות הציבוריות. החידוש החשוב בחוק הוא הכרת המחוקק בזכותו של כל אזרח או תושב ישראל לקבל מהרשות הציבורית מידע בעל אופי ציבורי, גם אם אין לו עניין אישי מיוחד במידע (ספרו הנ"ל של ז. סגל, בעמ' 11). לכן קובע סעיף 7(א) לחוק כי: "
אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו". עם זאת, יתכנו מקרים יוצאי דופן בהם מניעיו של מבקש המידע יהוו שיקול רלבנטי, וזאת כאשר חשיפת המידע עלולה לפגוע באינטרס מוגן של צד שלישי, ויש צורך לאזן בין זכויות המבקש לבין זכויות צד שלישי (דברי כב' השופט א. מצא בע"א 6576/01 הנ"ל, בעמוד 823).
4. זכות חופש המידע הקבועה בחוק איננה מוחלטת: החוק מסייג זכות זו בסייגים שונים, שאחד מהם הוא החשש מפגיעה בצד שלישי. לכן קובע סעיף 13 לחוק מנגנון הגנה על צד שלישי שעלול להפגע ממסירת המידע, שמחייב את הרשות להודיע לו על הגשת הבקשה לקבלת המידע, ועל זכותו להתנגד לכך. סעיף 17(ג) לחוק קובע כי בית המשפט לא יורה על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, כל עוד לא נשמעו טענותיו.